"יהודית מדוברת"

פעם, באחד מסיורי "אמנים במושבה" שאלתי את האומן הפרדחנאי מרק יודל כמה זמן לוקח ליצור את הפסל הזה. הוא ענה לי 44 שנה. הרמתי את ראשי והבטתי בו בהפתעה. הוא לא מצמץ. כן , זה הזמן שלוקח...

המורה שלי בקולג' שאל אותי כמה זמן אני חושבת שצריכה להיות ההכשרה של רבה בישראל- הבטתי בו ומיד עניתי- ארבעים. + פלוס כל החיים. כלומר לפני ואחרי, כי אין נקודה בה הכל "גמור", וקשה לקבוע מהי נקודת התחלה.

מה מביא רעיון לנביטה ? מה מביא רעיון לעבור משלב של חשיבה ורגש לשלב חומרי.

יהודית מדוברת הוא בלוג שנבט אי שם, וכל הזמן היה שם (ויהיה-) בלב, בנפש, ברגש, בדיבור אן סופי, פנימי ומופשט.

משהו במפגש עם רונית של חודש תשיעי הוליד לי אותו לצורה גשמית. אני לא יודעת , אולי השפעת הלידה המתקרבת שלה יצרה בי שוב את השאיפה ללדת, ליצור, לברוא. לברוא יש מיש. כי תמיד יש שם משהו שמניע את התהליך ממצב צבירה אחד לשני. אז ברוך בואך לעולם טור אישי, ברוכה הבאה "יהודית מדוברת".

יהודית מדוברת יש שפה כזו ? עברית נשמע מוכר, ישראלית, ארמית, יידיש, לדינו, לועזית, ערבית, הכל טוב ויפה אבל שפה יהודית ?

גולי בבל , מי שמכונים קהל הגולה שחזרו במאה השישית לפני הספירה מבבל לישראל גילו לצערם הרב כי כמה דברים השתנו בארץ מאז שעזבו. גולי בבל מתלוננים שאלה שנשארו אולי יש להם זכות יתרה על אחיזה בארץ, אבל הם "שכחו את איך מדברים ביהודית... וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית." (נחמיה יג /כד).

יתכן כי גולי בבל התכוונו ברמת הפשט לאמר כי היהודים שכחו איך לדבר , ונבללה שפתם באשדודית מקומית אבל גולי בבל החוזרים מתלוננים שהמקומיים שכחו עוד כמה דברים, את מנהגי השבת לדוגמה . ברמת הדרש נוכל לומר כי היהודית שנשכחה מפיהם היא אותה שפה שמספרת להם מי הם. השפה היהודית היא הרבה מעבר לאותיות ומילים. לדעת לדבר יהודית היא לדעת לפענח את הקוד הגנטי שמרכיב את העם הזה. לדעת לדבר יהודית זה להבין את רובדי השפה והתרבות העמוקים ביותר, של המציאות היומיומית ביותר.

בארי צימרמן מקיבוץ גבעת חיים איחוד למדני פעם את המילה יבורדים. "יבורידים" ? שאלתי, מה זה ? "אה, הוא ענה, פשוט- זה צירוף של יהודים ובורים". טוב, עניתי, זה לא נשמע כל כך נחמד... "תראי" הוא אמר לי , "אנשים יכולים להיות מלאי ידע. אבל בכל זאת בורים". ומה ההבדל בין בורות לחוסר ידע שאלתי.

על שאלה זו הוא ענה כך : "אני למשל לא יודע כלום על ציור פלמי. ממש כלום. זה נחשב חוסר ידע. בורות לעומת זאת היא מצב בו אדם חסר ידע בתחום שהוא אימננטי לזהותו". לא לדעת, לשאול, להתריס, להבין ולפקפקביהדות שלי- זאת בורות.

מדרש בורות – אל תקרא בוּרוּת אלה בוֹרוֹת המילה בוּרוּת היא מילה קשה. אם נדמיין לרגע את המילה נגלה כי היא מספרת לנו על כיוון אופקי, כלפי מטה. המילה בוֹר מציירת לנו תמונת מצב של נפילה. של תקיעות, של סגירות, של חוסר אפשרות לראות את מה שמעבר לבור. בוּרוּת אינה נמדדת בעיני במה שאני יודעת או מה אני לא. בוּרוּת נמדדת בעיני בכמה אני פתוחה לדעת. הידע הוא אין סופי, וגם הוא , כמוני, אף פעם לא יכול להיות מוגמר. הבוּרוּת מתחילה במקום שאני חושבת שאני "גמורה", במקום בוא אני חוסמת את עצמי מללמוד ולראות עוד דברים. הבוּרוּת כובלת אותי בבוֹר של עצמי.

בטור הזה אני רוצה לדבר יהודית. יהודית מדוברת , כזו שרואה במרחב אפשרויות קריאה שונות. יהודית מדוברת לא מפחדת מאשדודית, היא מקדמת אותה בברכה, לומדת ממנה , מתעמתת איתה-משתנה לאיטה, אך תמיד נשארת יהודית.

זהו טור אישי. לא אקדמי, לא מחקרי, לא סטטיסטי . אם יש בידכם תיקון לדברי- אשמח. אתם מוזמנים להוסיף, להשיג , לסתור או לחזק, משפות אחרות, תרבויות אחרות, להוסיף מדרשים משלכם, פירושים משלכם, או במילים אחרות את הדיבור שלכם.