top of page

אודותיי

מאז שאני ילדה אני מדברת עם אלוהים.

בשנות ההתבגרות סיגלתי לעצמי מנהג לעשות שיחה בלילה, לפני השינה. מה קרה היום, לסלוח לעצמי, לשבח את עצמי. "אתה יודע, סופו של דבר, זה לא היה כל כך נורא היום הזה". תמיד פניתי אליו בלשון זכר כי ככה ידעתי מהתפילות של שבת.

היום אלוהים נמצאת בתוכי. אין לה דמות גוף ואין לה מופע קבוע, אבל כשאני ברת מזל מספיק להרגיש את הנוכחות שלה, את ההוויה, אני מתמלאת שקט ותקווה.

את המסע שלי למי שאני היום התחלתי בדיאלוג ילדי עם אלוהים, עם הארץ שלי ועם הקהילה.

מיכל

באתי ממשפחה מאוד ציונית. הם עשו עליה ב1968 ועשו אותי ב1972 אני תוצרת ישראל. 'צברית' כמו שאמא שלי תמיד אמרה בגאוה גדולה ומבטא אמריקאי לא פחות גדול.

הייתה לי ילדות מאוד פריוילגית כך שחשבתי שהיא הייתה מאוד מאושרת אבל היום אני יודעת שאף פעם לא הייתי ממש במקומי.

יום אחד מכרה שלי אמרה לי על קורס בבר אילן- את חייבת לקחת את זה- "תלמוד למתחילות". יש רגע שאדם מבין בדיעבד שהוא מצא.

אני הצצתי- ונפגעתי כמאמר המדרש המופרסם על ארבע שנכנסו לפרדס.

פה זה הזמן להזכיר שפרדס זה גם השם של הבן הבכור שלי.

פרדס- פשט רמז דרש וסוד. התורה, התנ"ך, התלמוד נפרשו לפני כפרדס מגדים, מלאים משמעות ורעיונות וחכמות וגם פסוקים ומדרשים שהביאו כאב לליבי.

נדמה לי שאף גבר שכתב את המקורות לא חשב לעצמו שיום אחד נשים יקראו בתלמוד, יקראו ויזעמו, יקראו ויתנגדו וידעו לפרש אחרת את המקורות.

בשיטת חינוך שעליה גדלתי בבית- "מסיימים דברים" ולכן סיימתי תואר ראשון בתקשורת ומדע המדינה אבל היה ברור, מאותו הקורס שאת התואר השני אני כבר אעשה במדעי היהדות.

הכי מוזר בחיים שקוראים לזה "מדעי" היהדות. כי תכלס יהדות זה בית, זה מסורת של בית אמא ואבא, זה תפילות שהשתנו, זה אמונה, זה ערכים.

יהדות זה הדבר הכי לא מדעי בעיני, אבל אני לקחתי את התואר השני ברצינות- וסיימתי בהצטיינות.

כמורה ומרכזת תושב"ע בתיכון ליאובק בחיפה עפתי עם התלמידים ויותר מכל הבנתי את המתנה הנפלאה בלהיות מורה. אבל עדיין, לא הייתי עד הסוף במקומי.

אני זוכרת את השבוע הראשון בלימודים להיות רבה רפורמית. בהפסקה הלכתי לספריה. התהלכתי כבחלום (אני קצת מתביישת להודות אבל ממש ליטפתי את הספרים). הייתי מלאה בהכרת תודה. הגעתי למקומי. זה היה ברור מהשבוע הראשון. אפילו בחלקי המסע שהיה קשה, היה לי ובעיקר לבן זוגי האלוף והאהוב איתי קן תור ברור שאני במקום הנכון.

היום אני רבה רפורמית. אני עובדת כרבה הרפורמית של מועצה אזורית במגידו. ותושבת גאה של פרדסחנה כרכור.

לא וויתרתי על היותי מורה- אני מלמדת במכינות של התנועה הרפורמית. יש שיגידו שאני מלמדת תלמוד אבל אני אספר לכם שאני מלמדת ולומדת איתם יחד- איך להיות בני אדם טובים.

יהדות בעיני היא דרך, שמאפשרת לי לראות בכל אדם שווה, כל אדם נברא בצלם ויש לי אחריות לכל אדם, וגם לעולם. היהדות שאני דוגלת בה היא שיוויונית- לאיש ואישה מקום שווה, בהתאם לבחירה, לרצון ולדרך שלו בעולם. היהדות שלי היא דיאלוגית- אני שואפת ללמוד מכל מפגש, לשמוע את הסיפור של האחר/ת ולשאוב מהם השראה. אני מאמינה שלעיתים השותפים שלי שואבים השראה גם מהמפגש איתי

היום אני מחתנת זוגות בחתונה רפורמית, אני עורכת בר ובת מצווה ועורכת לוויות.

מעבירה הרצאות ומנחה בתי מדרש וערבים מוזיקליים.

אשמח לפגוש גם אתכם בדרך שלכם.

מיכל רטנר קן תור

bottom of page