תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנַיִךְ

רוּחַ שְׁכִינָה

שֶׁתּוֹלִיכִי דְּרָכַי לְשָׁלוֹם

וְתַצְעִידִי רַגְלַי לְשָׁלוֹם

וְתַדְרִיכִי לִבִּי לְשָׁלוֹם

וְתַגִּיעִינִי לִמְחוֹז חֶפְצִי

לְחַיִּים וּלְשִׂמְחָה וּלְשָׁלוֹם

הַצִּילִינִי מֵרִפְיוֹן הָרוּחַ וּמִתְּשִׁישׁוּת הַגּוּף

וְהָפִיחִי כֹּחַ בְּפֹעַל יָדַי

תְּנִי בִּי לֵב רוֹאֵה-טוֹב בְּכָל אָדָם,

חָנֵּנִי בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים לְחַזֵּק בַּהֶם אֶת שׁוּתָפַי וְאֶת עַצְמִי,

אַמְּצִי רוּחִי לְהַמְשִׁיךְ וּלְבַקֵּשׁ, כִּי שׁוֹמַעַת אַתְּ קוֹל תַּחֲנוּן וְכָּל תְּפִלָּה

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנַיִךְ שֶׁיִתְקַיְּמוּ תְּפִלּוֹתַי

מיכל קן-תור